ארדן "את בסדר?" שאלה טסה, גבותיה מקומטות בדאגה כששתינו ישבנו בספרייה, מחכות לקייד ורואן שיגיעו. הרגשתי לא טוב יותר ויותר, תחושת חום זוחלת כלפי מעלה. היא הניחה את ידה קלות על מצחי וצייצה, "את חמה." "תודה," מלמלתי בצחוק, מנסה להקל על האווירה. "ובכן, את חמה - ממשוֹת," היא ענתה, הבעתה משתנה לרצינות. "את חולה?" "אולי זה מהמסיבה אתמול," הצעתי בכתף קלה. "או שאולי זה מהמקלחות הקרות שאנחנו לוקחות במעונות ש