ארדן גרוני היה יבש, אבל התברר שלא מים הייתי צריכה. החומר המדכא נגע בשפתיי, ובלעתי אותו במהירות. שתיתי את שפתיו כאילו היו טיפת המים האחרונה בכוכב הזה. יכולתי להרגיש את השפעות החומר המדכא מתחילות לפעול, אבל גם אז, לא הרגשתי שהדפיקות של ליבי מאטות. עוד. הייתי צריכה עוד. פתחתי את פי, ולשונו צללה פנימה, מעסה את שלי. אנחה נוספת נמלטה משפתיי, ועם זה, הוא התרחק, אבל לא לפני שנשך את שפתיי. נשמתי בכבדות לפנ