ארדן החדר החשיך עוד יותר כשהדלת נסגרה בשקט מאחורי הבא החדש. קייד התקשח לידי, עיניו מצטמצמות לכיוון הצליל. מר וינטרס. זיהיתי את הצללית הזו עוד לפני שהאור העליון ממסך האיר את הזוויות החדות של פניו. הוא נע ברוגע, משדר את הביטחון של מישהו שיש לו את כל הזמן שבעולם ואין לו ממה לפחד. הוא צעד ישירות אל המחשב והחל להקליד סיסמה. קליק. קליק. קליק. אנטר. ואז המסך התעורר לחיים. דחף מוזר השתלט עלי; נשענתי מעט כ