קֵיְד התעוררתי לפניה. השמש עוד לא זרחה לגמרי; רק אור כסוף רך נשפך מהחלון, נוגע בעורה כאילו סוגד לה. היא שכבה צמודה אליי, שערה פרוש על הכרית, ריסיה כהים על לחייה. ארדן. לא ידעתי מה עשיתי בחיים האלה כדי לזכות להתעורר לידה, אבל ידעתי דבר אחד בוודאות: לעולם לא רציתי לאבד את זה. הזזתי קווצת שיער מאחורי אוזנה, בזהירות שלא להפריע לה. נשימתה הייתה רכה ויציבה, וכתפה החשופה עלתה בעדינות עם כל שאיפה. היא לא