ארדן קייד לא אמר הרבה כשלקח את ידי והתחיל להרחיק אותי משטח בית הספר. "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי, קולי בלחישה, נזהרת לא לנפץ את המרחב השברירי בו היינו. "זה רחוק," הוא מלמל. "אבל אני רוצה שתכירי אותה כמו שצריך." אותה. האני. לבי הלם במחשבה. בלעתי את היובש הפתאומי בגרוני ועקבתי אחריו בשקט. הוא פתח את דלת הנוסע של מכוניתו וחיכה עד שנכנסתי. הפנים הריח קלות של ארז ושל הריח שלו, דבר שנתן לי נחמה מיידית. הו