ארדן הכיסאות נגררו על רצפת העץ הבתולית כשכולם פנו לקבוצות שלהם, החלל הרחב מלא בלחישות קטנות על רכילות ותוכניות לעתיד. אבל בין כל הקולות, שמעתי בבירור את פעימות הלב המהירות שלי. מצאנו את עצמנו לכודים בשתיקה מביכה. קייד בהה מחוץ לחלון, מחשבותיו מרחפות הרחק מעבר לכיתה. לידי, עיניו של רואן היו נעוצות בצד פני, מבטו האינטנסיבי גרם ללחיים שלי להסמיק. בינתיים, טסה העמידה פנים שהיא שקועה במחשב הנייד שלה, ש