ארדן לרגע שררה דממה. לא נותרו אנשים בגן, והאורות החלו להבהב ולכבות אחד אחרי השני, מטילים צללים עמוקים יותר על המרחב. לבסוף, הוא הרים את מבטו אל הירח ואמר בשקט, "אני שונה מהמשפחה שלי. אני חושב שאת יכולה להבחין בזה." הנהנתי, עיני מחפשות את תווי פניו, המוארים על ידי הגוון הכחלחל החיוור של הלילה. קייד נאנח, ואז הוסיף, "אני חושב שהיית יכולה לנחש את זה לפי תווי הפנים וצבע העור שלנו. אני נראה כאילו אני ל