ארדן המים כבר לא הרגישו כל כך קרים. צפתי עליהם כאילו לא היו הדבר ממנו פחדתי הכי הרבה בעבר. אפילו לא שמתי לב כמה רחוק הגעתי עד שקייד השמיע צחקוק רך מאחורי. "מה?" שאלתי, מסובבת את ראשי מעבר לכתפי כדי להסתכל עליו. "את עושה את זה." "עושה מה?" "שוחה." עצרתי באמצע החתירה; התנועה הרגישה כל כך טבעית עכשיו שהיא אפילו לא נקלטה בחושים שלי. התקדמתי באגם בלי להיצמד אליו, בלי לנשום בכבדות או לקפוא. הפחד שפעם שי