ארדן
הסתובבתי וראיתי את הגבר היחיד שאי פעם אהבתי עומד מולי. אבל הבטחון שפעם חשתי בנוכחותו הוחלף עכשיו בעווית של פחד, והפרפרים בבטן שלי, שפעם ריחפו בשמחה, הרגישו עכשיו יותר כמו אימה.
"ארדן," הוא אמר את שמי באותו אופן שתמיד אמר, אבל הטון שלו היה מנוגד באופן בולט לשני המפגשים האחרונים שלנו.
היינו לבד בגן דמוי מבוך הזה, ובאופן אינסטינקטיבי עשיתי צעד אחורה. לרווחתי, הוא לא עשה שום תנועה לסגור את המרחק
















