אַרְדֵן נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמוּקָה כְּשֶׁהִבַּטְתִּי בַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁלְּפָנַי. הוּא תֻּחְזַק לְמוֹפֵת, נוֹצֵץ כְּאִלּוּ עֻבַּד מִזָּהָב אֲמִתִּי. לְנוֹכַח שְׂכַר הַלִּמּוּד הַמַּגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם בְּאֵלִיט וְהַסְּפּוֹנְסָרִים הַיֻּקְרָתִיִּים הַתּוֹמְכִים בּוֹ, הַתֵּאוֹרְיָה לֹא נִרְאֲתָה מֻפְרֶזֶת מִדַּי. "אֲנִי בֶּאֱמֶת כָּאן." אָחַזְתִּי בְּתִיק הַסַּפָּ"ד הָאֶחָד שֶׁנִּתְלָה עַל כְּתֵפִי. זֶה מַה שֶּׁהִצְלַחְתִּי לֶאֱרֹז לִפְנֵי שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי דָּחֲפָה אוֹתִי מִחוּץ לַדֶּלֶת. הִיא הֶחְרִימָה אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי, בְּטַעֲנָה שֶׁלֹּא שִׁלַּמְתִּי עָלָיו. לְמַזָּלִי, הִפְרַשְׁתִּי כֶּסֶף לִשְׂכַר לִמּוּד, וְלַמְרוֹת הַמַּסָּע שֶׁל מֵאָה מִילִים, הֶחְלַטְתִּי לִנְסֹעַ עִם הַזְּאֵבָה שֶׁלִּי כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם הַזֶּה. בְּדִיּוּק כְּשֶׁעָמַדְתִּי לָצַעַד קָדִימָה, הִרְגַּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה נֶחְבָּט בַּגַּב שֶׁלִּי, שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לִנְפֹּל עַל הָאֲדָמָה. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל, הַתִּיק שֶׁלִּי רִכֵּךְ אֶת הַנְּפִילָה שֶׁלִּי. הָיִיתִי מוּכָנָה לִנְעֹץ מַבָּט בָּאָשֵׁם כְּשֶׁתָּפַסְתִּי מַבָּט שֶׁל גֶּבֶר גָּבוֹהַּ וּמַרְשִׁים הַמַּקְרִין הָאוּרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר. הַפֶּה שֶׁלִּי נִפְעַר בְּהֶלֶם, וְהִתְקַשֵּׁיתִי לִמְצֹא אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת. לְיָדוֹ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים נֶאֱחָזוֹת בִּכְתֵפָיו כְּמוֹ עֲלוּקוֹת. הֵן לֹא טָרְחוּ לְהִתְנַצֵּל וְהִמְשִׁיכוּ לָלֶכֶת. בְּכִמְעוּץ מֵצַח, קָרָאתִי אַחֲרֵיהֶן. "סְלִיחָה?" הֵן עָצְרוּ, נוֹתְנוֹת לִי מַבָּט מַעֲלֶה וְמוֹרִיד לִפְנֵי שֶׁגָּעֲרוּ. הַגֶּבֶר אֲפִלּוּ לֹא הִסְתּוֹבֵב. הִקַּשְׁתִּי בִּלְשׁוֹנִי, מַרְגִּישָׁה מְגֻרָה. הֵן בְּבֵרוּר הָיוּ לֹא בְּסֵדֶר! "אַתֶּן לֹא מִתְכַּוְּנוֹת לְהִתְנַצֵּל?" "אֵיךְ אַתְּ מֵעֵזֶת?" קָרְאָה אַחַת הַבָּנוֹת. "עָמַדְתְּ שָׁם כְּמוֹ אִידִיוֹטִית," צִיְּצָה הַשְּׁנִיָּה, בְּטון מְצַלְצֵל. נָשַׁכְתִּי אֶת שְׂפָתִי, תִּסְכּוּל מִתְגַּעְשׁ בְּתוֹכִי. רַק אָז, הַגֶּבֶר סוֹף סוֹף הִסְתּוֹבֵב, וְנְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה בִּגְרוֹנִי. עַכְשָׁו שֶׁעָמַדְתִּי, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַמַּאֲפִיְּנִים שֶׁלּוֹ יוֹתֵר בְּבֵרוּר. שֵׂעָר בְּלוֹנְדִּינִי. עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת. לֶסֶת חֲזָקָה. זֶה הָיָה שִׁלּוּב מַסְכֵּן בְּיוֹתֵר, אֲבָל הַטִּרְדָּה שֶׁלִּי מִמֶּנּוּ הֵאִיבָה עַל הַהַעֲרָכָה שֶׁלִּי לְמַרְאֵהוּ. "אַתְּ... רוֹצָה שֶׁאֲנִי אֶתְנַצֵּל?" שָׁאַל בְּאִטִּיּוּת, פּוֹסֵעַ קָרוֹב יוֹתֵר. כָּפַפְתִּי אֶת שְׂפָתַי וְצָעַדְתִּי צַעַד אֶחָד אָחוֹרָה כְּשֶׁהוּא נִגַּשׁ. "נִתְקַעְתָּ בִּי," מִלְמַלְתִּי, בִּטְחוֹנִי מִתְעַרְעֵר קְצָת תַּחַת מַבָּטוֹ הַחַד. חִיּוּךְ קָטָן רָקַד עַל שְׂפָתָיו. "מָה הַשֵּׁם שֶׁלָּךְ?" שָׁאַל, מַבְרִישׁ הַצִּדָּה אֶת הָאֲמִירָה שֶׁלִּי. "אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה רֶלֶוַנְטִי לַמַּצָּב הַזֶּה." גַּבּוֹתָיו הִתְקַשְּׁתוּ בְּהַפְתָּעָה. "מְעַנְיֵן," עָנָה וְאָז הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ. "הַשֵּׁם הוּא רוֹוָאן." "וְאַתָּה עֲדַיִן צָרִיךְ לְהִתְנַצֵּל," אָמַרְתִּי, מְשַׁלֶּבֶת אֶת זְרוֹעוֹתַי בְּהַתְרָסָה. הוּא צָחַק—קוֹל רָם וּמַרְעִיד שֶׁהֵדֵד סְבִיבֵינוּ. הַבָּנוֹת לְיָדוֹ יָרוּ בִּי חִצֵּי מַבָּט עִם הַגְּעָרוֹת שֶׁלָּהֶן. כִּמְעַתִּי מֵצַח, לֹא בְּטוּחָה מָה עָשִׂיתִי כְּדֵי לְעוֹרֵר תְּגוּבָה כָּזוֹ. "מְעַנְיֵן מַמָּשׁ," מִלְמֵל, אָז פָּנָה לָלֶכֶת. "נוּ, נִתְרָאֶה," הוֹסִיף בִּקְרִיצָה, נָסוֹג לְאָחוֹר בְּעוֹד יָדָיו מוֹצְאוֹת אֶת דַּרְכָּן אֶל מָתְנֵי הַנָּשִׁים הַשְּׁתַּיִם. בִּמְצִיצָה מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ, שָׁתַל נְשִׁיקָה עַל אַחַת מֵהֶן, לְשׁוֹנוֹ עוֹשָׂה אֶת דַּרְכָּהּ אֶל תּוֹךְ פִּיהָ. בִּתְעִיבָה, הִפְנֵיתִי אֶת מַבָּטִי. "הַאִם הֵם בֶּאֱמֶת הִרְשׁוּ לַאֲנָשִׁים כֹּה מוּזָרִים בְּקַמְפּוּס זֶה?" מִלְמַלְתִּי, מְנַעְנַעַת בְּרֹאשִׁי. רַק נְקַוֶּה שֶׁאֲנִי אַף פַּעַם לֹא אֶתְקַל בָּאִישׁ הַהוּא שׁוּב. בְּעוֹדָם מִחוּץ לְטוּוַח הָרְאִיָּה, נִגַּשְׁתִּי אֶל הַשּׁוֹמֵר. "שֵׁם?" שָׁאַל, לֹא טוֹרֵחַ לְהִסְתַּכֵּל לְכִוּוּנִי. "אַרְדֵן סְטוֹן," עָנִיתִי. "תִּסְתַּכְּלִי לְתוֹךְ הַחִישָׁן," הִדְרִיךְ, מַצְבִּיעַ עַל סוֹרֵק קַשְׁתִּית. מִלֵּאתִי, עוֹצֶרֶת אֶת נְשִׁימָתִי כְּשֶׁהַסּוֹרֵק עִבֵּד אֶת הַזֵּהוּת שֶׁלִּי. אַחֲרֵי כַּמָּה רְגָעִים מְתוּחִים, הוּא הָפַךְ לְיָרֹק. נֶאֱנַחְתִּי בְּהַקָּלָה—לֹא הָיְתָה טָעוּת. בֶּאֱמֶת הִתְקַבַּלְתִּי. "תִּכָּנְסִי," אָמַר, סוֹף סוֹף פּוֹגֵשׁ אֶת מַבָּטִי. חִיַּכְתִּי וְצָעַדְתִּי פְּנִימָה, הָאֲוִיר מַרְגִּישׁ שׁוֹנֶה בְּהַשְׁוָאָה לַחוּץ. שָׁאַפְתִּי עָמֹק, לוֹקַחַת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁל חֲלוֹמִי. הַקַּמְפּוּס הָיָה כֹּה עָצוּם שֶׁיִּדְרֹשׁ מְכוֹנִית רַק כְּדֵי לְנוֹוט. בַּצַּד הַיָּמִינִי הַמְּרֻחָק הָיוּ אֲחוּזוֹת אֵלִיט, שְׁמוּרוֹת בִּשְׁבִיל הַשְּׁמֶנֶת וְהַסֻּלֶּת—אֵלֶּה שֶׁיָּכְלוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם אֶת הַתַּעֲרִיפִים הַמֻּפְקָעִים. כְּשֶׁגִּלִּיתִי כַּמָּה חֶדֶר יָחִיד עָלָה, כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי. זֶה הָיָה אֲפִלּוּ יוֹתֵר יָקָר מִשְּׂכַר הַלִּמּוּד. שָׁמַעְתִּי שֶׁשָּׁם אַלְפָּאוֹת, בֵּטָאוֹת וְצֶאֱצָאֵי טִיָּיקוּנִים עֲשִׁירִים שָׁהוּ. וְשָׁם אָחִי הִתְגּוֹרֵר. נִעְנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי, מַרְגִּישָׁה אֶת הַכְּאֵב הַמֻּכָּר שֶׁל חוסֶר צֶדֶק. הוֹרַי טָעֲנוּ שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ אֶת זֶה כְּשֶׁהֵם בְּקַל שִׁלְּמוּ עַל הַלֵּנִים שֶׁלּוֹ. בְּנֶחְרָצוּת, הִפְנֵיתִי אֶת מִקּוּדִי אֶל מַפָּה גְּדוֹלָה כַּמָּה צְעָדִים מִשָּׁם. הָיִיתִי צְרִיכָה לְאַתֵּר אֶת מַעֲבֵי הַדֵס—הָאֶפְשָׁרוּת הַזּוֹלָה בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קִבְּלָה בִּקֹּרוֹת מְעֹרָבוֹת. "אֵיפֹה זֶה?" מִלְמַלְתִּי, סוֹרֶקֶת אֶת הַמַּפָּה הָעֲצוּמָה. "אָהָה!" כִּמְעוּץ מֵצַח קִמֵּט אֶת מִצְחִי כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי בַּמֶּרְחָק שֶׁלּוֹ. "זֶה בַּחֵלֶק הֲכִי רָחוֹק," מִלְמַלְתִּי, מְשַׁעֶרֶת שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי בְּעֵרֶךְ עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטְרִים מִכָּאן. "זֶה מָרָתוֹן שָׁלֵם," צָחַקְתִּי לְעַצְמִי. זֶה הָיָה הַדִּיּוּר הַיָּחִיד שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמִי, כָּךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי זְכוּת לְהִתְאוֹנֵן. חוּץ מִזֶּה, כְּבָר הָיִיתִי כָּאן! בִּנְחִישׁוּת מְחֻדֶּשֶׁת, יָצָאתִי לַמַּסָּע שֶׁלִּי אֶל בֵּיתִי הֶחָדָשׁ לְמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם הַקְּרוֹבוֹת. לְצַעֲרִי, בְּהֵסַח דַּעְתִּי, נִתְקַעְתִּי בְּעוֹד אָדָם אֶחָד. הָאָדָם הַזֶּה הָיָה מֻצָּק, וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְאַבֶּדֶת אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי, אֲבָל צֶמֶד יָדַיִם חֲזָקוֹת כִּרְכְּכוּ מַהֵר סְבִיב מָתְנַי, מְיַצְּבוֹת אוֹתִי. צְמַרְמוֹרֶת רָצָה מַטָּה בְּשִׁדְרָתִי, גּוֹרֶמֶת לִי לִנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתִי. "אֲנִי מִצְטַעֶרֶת," הִתְחַלְתִּי, מַבְחִינָה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי בְּטָעוּת הַפַּעַם. "רַק הָיִיתִי בְּחִפָּזוֹן—" מִלַּי נֶעֶצְרוּ בִּגְרוֹנִי כְּשֶׁהִבַּטְתִּי מַעֲלָה אֶל תּוֹךְ עֵינֵי הָאָדָם שֶׁלְּיָדִי. "יָפֶה," מִלְמַלְתִּי לִפְנֵי שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲצֹר אֶת עַצְמִי. עֵינָיו, הַגָּוֶן שֶׁל שָׁמַיִם סוֹעֲרִים—אֲפֹרִים, לֹא כֵּהִים מִדַּי וְלֹא בְּהִירִים מִדַּי—הֶחְזִיקוּ עֹמֶק שֶׁנִּרְאָה כְּמַבְרִיק לַמְרוֹת הַחֹסֶר בְּבֹהַק שֶׁלָּהֶן. שְׂעָרוֹ הַכֵּהֶה הוֹסִיף לְמַרְאֵהוּ הַמַּכֶּה, וּלְרֶגַע, הָעוֹלָם סְבִיבֵינוּ דָּעַךְ. "אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שׁוּב—" לִפְנֵי שֶׁיָּכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לְסַיֵּם אֶת מִשְׁפָּטִי, בְּכָל זֹאת, הוּא נָסוֹג לְאָחוֹר, לֹא מַכִּיר בַּהֲגָדָה שֶׁלִּי. אָז, הוּא הָלַךְ לְכִוּוּן אֲחוּזוֹת אֵלִיט, מַשְׁאִיר אוֹתִי כְּבָלָגָן שָׁקֵט. בְּקוֹשׁ דָּרְכָה כַּף רַגְלִי בְּתוֹךְ הַקַּמְפּוּס, אֲבָל כְּבָר הָיְתָה שְׁאֵלָה שֶׁרָבְצָה בְּמוֹחִי. הַאִם בֵּית הַסֵּפֶר הַזֶּה רַק מְקַבֵּל אֲנָשִׁים נָאִים?