ארדן אחרי שהוצאתי את המילים הגורליות האלה, העולם סביבי קפא. האדם הראשון ששמתי לב אליו היה מר וינטרס. לא יכולתי שלא לשים לב איך החיוך הנעים והמלוטש שלו נחלש, ופינה את מקומו לבלבול. שאר המורים החליפו מבטים נוקשים ושקטים - כל אחד שיקף את חוסר האמון ששטף את החדר. בבת אחת, לחישות הציתו כאש בשדה קוצים. "היא לא בחרה?" "היא יכולה לעשות את זה?" "היא משוגעת - מה לעזאזל היא עושה?" הקהל החל לזוז בעצבנות, פנים