ארדן
מצמצתי את עיניי. כאב פרץ מיד לאורך השכמות והירכיים. הרגשתי כאילו השתמשתי בזרועותיי כדי להיאבק באדמה עצמה. טעמתי עפר. הראש שלי פעם, ושפתיי היו יבשות. היה כל כך, כל כך חשוך.
נאנחתי, דוחפת את עצמי מעלה מרצפת היער, גופי צועק במחאה. בהחלט התגלגלתי במורד הצוק - כנראה שפגעתי בכל שורש, סלע וחרטה בדרך. אבל הייתי בחיים.
תודה לאלה על הגנים הזאביים שלי - כי בלעדיהם, כנראה שהייתי מפצחת את הגולגולת שלי ונש
















