ארדן עמדתי שם קפואה. אפילו לא עלה בדעתי לברוח כשבת'אני ספיריט עמדה ממש מולי. אצבעותיי אחזו באלבום התמונות, אבל ברגע שעיניה נחתו עליו, סגרתי אותו במהירות והנחתי אותו בעדינות בחזרה על המדף. קליק הסגירה של הכריכה הדהד חזק מדי בחדר השקט. היא לא זזה. גם אני לא. בת'אני נעצה בי מבט שיכול לפשוט נשמה. ואז היא הצקצקה בלשונה בחוסר שביעות רצון, ואני נרתעתי לא במודע. אצבעותיה עלו לאט, נעצרו ממש ברקת שלה. "אני