ארדן קייד לא חזר למחרת. וגם לא ביום שאחריו. ועכשיו—בערב גמר מלחמות האקדמיה, המשחק שאמור להכריע איזו אקדמיה תזכה בניצחון השנה—עדיין לא ראיתי אותו. המושב שלו בכיתה נשאר ריק באופן בולט. הוא לא ענה במהלך קריאת השמות. אפילו החברים שלו לא ידעו איפה הוא. אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. ניסיתי לנער את זה מעליי. ניסיתי להתרכז במשחק הגדול שלפניי, אבל הכל סביבי הפך לרעש בלבד בהיעדרו של קייד. כשעקפתי את פינת