ארדן שוב, כמו שהרגשתי במשרד שלה בפדרציות המאוחדות, הרגשתי קלילה. חדר הייעוץ שלה במשרד הזה היה רחוק מאוד מלוחות העץ הנוקשים והתיקים המסודרים שמישהו היה מצפה מפוליטיקאית מכהנת. וילונות בז' דקים איפשרו לאור השמש לסנן דרך רקמה עדינה, צמח עציץ בפינה נראה כאילו השקו אותו בקפדנות, ושני כיסאות לא תואמים היו מונחים ליד שולחנה. כל דבר בחלל הרגיש מוזר ועדין בו זמנית. לא הרגשתי כאילו נכנסתי למלכודת, וזה הפתיע