קֵיְד הסתובבתי כששמעתי את שמי. "אדון וינטרס." הוא צעד לאט, ידיו שלובות מאחורי גבו, גופו זקוף בסמכותיות. קולו, כשנשמע, היה חלקלק אך מצמרר. "זה רק ההתחלה," הוא אמר, ומצאתי את זה אירוני ששנינו חשבנו את אותו הדבר. הטיתי את ראשי קלות; הדופק שלי אפילו לא הואץ. ציפיתי שהוא יתנהג ככה כבר. "ההתחלה של מה?" שאלתי. "של הנפילה שלך? כן, ניחשתי." אבל אדון וינטרס רק חייך. "לא," הוא אמר. "שלך." הוא עשה צעד נוסף קד