זה עצר אותי. רק לשנייה. לואיזה גריינג'ר. החברה היחידה במשפחה המקוללת גנטית הזו שבאמת חיבבתי. היא נהגה לקרוא לי 'ילדה יקרה שלי' והתכוונה לזה. היא זכרה את יום ההולדת שלי. היא קנתה לי ספרים שבאמת קראתי. פעם היא אמרה שיש בי אש ושהיא יפה. בינתיים, אמא שלי חשבה שעיצובי התכשיטים שלי הם תחביב שאגדל ממנו והאש הזו שייכת לאח או לגיהנום. 'בואי לארוחת ערב,' רייס המשיך, הטון שלו קצר. 'רק אל תגידי לה שום דבר על.