לסתו של אשטון נקמצה בחוזקה כל כך, שחשבתי שהוא עלול לשבור טוחנת. אחת מידיו רעדה, כאילו הוא מת למשוך אותי, אבל שיחק אותה קול. בהיתי בו. הוא בהה בחזרה. אף אחד מאיתנו לא מצמץ. זה היה מצב של תיקו מקסיקני, רק שאף אחד לא החזיק אקדח. האורות היו עמומים – האם הם תמיד היו כה נמוכים? הבית החכם המטופש שלו כנראה זיהה תאוות בשרים והתאים את תאורת האווירה. יכולתי להרגיש את פעימות הלב שלי דופקות באוזניי, החזה צמוד