ברגע שריס וקתרין השניים נעלמו מהמסיבה של יביין, האווירה קפצה בחזרה כאילו מעולם לא היו שם. יביין הייתה בשיאה, גולשת מקבוצה לקבוצה כאילו גדלה על מגש שמפניה. היא צחקה חזק מדי, חיבקה יותר מדי אנשים, ואיכשהו זכרה את השם של הכלב של כולם. זה היה יום ההולדת שלה, אחרי הכל, אז בכל פעם שמישהו הרים כוס, היא שתתה כאילו זו חובתה. השגחתי עליה בין לגימות מהקוקטייל המדולל שלי. בינתיים, קסיאן החנה את עצמו לידי עם מ