הלילה היה מחורבן. סדינים קרים. שום שינה. רק אני והמוח הבוגדני שלי מסתובבים במעגלים. בבוקר, ראיתי את הנעליים שלו ליד הדלת. זה אומר שהוא חזר מתישהו באמצע הלילה אבל עכשיו שוב נעלם. לא יכולתי להעמיד פנים שאני לא מאוכזבת. אבל העבודה הכתה בי בעוצמה, וקברתי את עצמי בתוכה. ביליתי את הימים הבאים במחנה ב"מוס & פליים", עובדת עשר שעות במשמרות כפופה מעל שיבוצי אבנים יקרות ויציקות שעווה. חזרתי הביתה הרוסה מכדי