החזייה והתחתונים שלה היו ספוגים לגמרי. לא רעיון טוב להשאיר אותם עליה. מירבל התפתלה כששלח יד לאבזם החזייה, אבל קולו חדר שוב את הערפל – נמוך, יציב, קרוב לאוזנה. "זה אני. אשטון. את בטוחה עכשיו." נשימתה נעתקה, ואז היא קפאה. הוא הפשיט ממנה את שארית הבגדים הספוגים, ייבש אותה שוב במגבת, ושלח יד לבגדים להחלפה. חולצת שמלה לבנה ומכנסי חליפה, שניהם גדולים לפחות בשני מידות. הם היו שלו. היו נשים בבית – אשתו של