'את בסדר?' קולו העיר אותי מסחרור המחשבות שלי. 'מה?' מצמצתי לעברו, מוח שלי עדיין בהשהייה. אשטון נתן לי מבט חטוף מהצד. 'קודם. בבית החולים. הוא... פגע בך?' 'אתה מתכוון לריס?' אמרתי. 'לא.' טכנית נכון. אבל לא מחוסר ניסיון. ריס כמעט חי בחדר כושר, כנראה שיש לו שייק חלבון במקום דם. אם הוא היה מנחית מכה, הייתי מגרדת חתיכות מעצמי מהרצפה עם יעה. הוספתי, יותר בשקט הפעם, 'תודה.' הוא לא אמר 'בבקשה'. במקום זאת,