ראשי הזדקף. זיהיתי את אשטון. השכן שלי, מושך באופן מגוחך. "אני חושבת... שמישהו שאני מכירה אולי היה בתאונה." בלעתי את הפאניקה המתגברת. "אני צריכה להגיע לגראנג'רס'." ברגע שהצלחתי לגייס מספיק תאי מוח כדי לתפקד, גיששתי אחרי הטלפון שלי והזמנתי אובר. קמתי, רועדת, ועשיתי שני צעדים לפני שאשטון תפס בזרועי. "תן לי להסיע אותך." "אני בסדר, אני יכולה—" "ייקח נצח להשיג נסיעה מכאן," הוא אמר, כבר מושך אותי לכיוון