אחרי שעזבו את המסיבה של יוויין, ריס וקתרין לא החליפו מילה. לאף אחד מהם לא היה כוח להעמיד פנים. כל הערב היה מרתון השפלות אחד ארוך, ושניהם היו עצבניים מדי מכדי לטרוח ולהעמיד פנים אחרת. ליד המדרכה, ריס הידק את מעילו ונהם, 'חכי כאן. אני אביא את האוטו.' 'בסדר,' מלמלה קתרין. הוא בקושי הספיק לפנות את הפינה כשאיזה בחור זינק מתוך ערוגת הפרחים, כמעט והבריח את קתרין אל הקבר מוקדם מהצפוי. 'קאתי!' הבחור לחש. ה