כְּלוֹאֵי הָיְתָה בְּשִׁיא הַכַּעַס. הִיא רַק חָזְרָה לַחֲבִילָה שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁחָשְׁבָה שֶׁסּוֹף סוֹף תִּהְיֶה לָהּ הִזְדַּמְּנוּת לִחְיוֹת אֶת חַיֶּיהָ בִּתְנָאִים שֶׁלָּהּ. אֲבָל בִּמְקוֹם זֹאת, הִיא פָּגְשָׁה אֶת הַבְּשׂוּרָה עַל טֶקֶס הַנִּשּׂוּאִין הַקָּרֵב שֶׁלָּהּ. אֵיךְ הֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ אֶת זֶה? הַאִם לֹא אִכְפַּת לָהֶם מִן הָאוֹשֶׁר שֶׁלָּהּ בִּכְלָל? כְּשֶׁהִיא סָעֲרָה בְּמ