כשקלואי ישבה מול איידן באותו לילה גורלי, כובד ליבה הסוער איים לרסק את האיזון העדין שבנו. אור הנרות המהבהב הטיל צללים אתריים על פניהם, ששיקפו את ריקוד אי הוודאות שנפרש בנשמותיהם. איידן, תמיד חד הבחנה, חש בסערה המתחוללת בעיניה של קלואי ושלח יד לאחוז בידה, מגעו היה חבל הצלה בתוך מערבולת רגשותיה. "קלואי, אהובתי, מה מטריד את רוחך? דברי אלי, כי אני כאן להקשיב ולהבין." קלואי הביטה בעיניו של איידן, קליידו