אמילי הניפה את שמלתה מאחוריה בכל הזדמנות שקיבלה, נשימותיה נעשו צעדים נמרצים ופניה הזועמות לא יכלו להתעלם, בעוד המשרתת ניסתה לרוץ מאחוריה ולהדביק את צעדיה המהירים. "הוד מעלתך, הגרוע מכל קורה ברגע זה." הפעם, אמילי לא יכלה להרשות לעצמה לצעוק כמו שרצתה, כי הטקס עדיין נמשך והיא לא רצתה למשוך תשומת לב. "על מה את מדברת, אמילי?" ליאם סובב את ראשו במהירות כדי להביט מאחוריו, שכן אמילי כבר התנשאה מעל קצוות כיסאו וכיסאות הוריו. "הוד מעלתך, אני צריכה לדבר איתך, בפרטיות עכשיו. זה עניין רציני." האלפא נעשה מודאג כששמע את אמילי אומרת זאת, הוא צפה בה מתנפחת ורותחת מבפנים בעודה מניפה בזעם את משקל שמלתה הכבדה מאחוריה. האלפא נשען קרוב יותר לבנו ליאם ונעץ בו מבט ממושך. "אבא, בוא פשוט נלך להקשיב לה, אולי העניין באמת דחוף ולא יכול לחכות." עם מחשבה משכנעת, האלפא קם, ואחריו הלונה שלו וליאם שגרר רגליים מאחוריהם ונראה מיובש מישיבה ממושכת מדי, הוא צריך להיות אסיר תודה לאמילי על כך שהעלתה הזדמנות בשבילו להוריד את התחת שלו שישב זמן רב מהכיסא. "ומה זה שלא יכול לחכות עד אחרי טקס חשוב כל כך שמארח את להקת משפחת ליקן, את יודעת היטב שזו הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים להרשים אותם ולא לעורר את זעמם עלינו." ליאם התנפל על אמילי מיד כשנכנסו לחדר הריק שבו היא הסתובבה כשהאף והכתף שלה באוויר. "ובכן, הנסיך שלי, אתה לא תצטרך להגן על המוניטין הזה יותר, כי מישהו טיפש מדי שהעסקת את שירותיה בטקס של היום עוזר לך להכתים את התדמית שלך איפשהו." "מה זה שאת מדברת עליו גברת צעירה, תבהירי את עצמך ותפסיקי לבזבז את הזמן שלנו." האלפא נעשה חסר סבלנות שכן רגליו כבר כאבו מלהיות חרד. "האלפא שלי, זו אותה ילדה. קלואי." "מה עם קלואי עכשיו! מה עם הילדה הזאת שמסרבת לתת לי את השקט הנפשי שלי." ליאם צעק בראש קולו בזעם ובתסכול. "תירגע, בן. אתה רק גורם לעצמך להתעצבן על משהו שאין לו משמעות, אתה צריך להירגע ולשמוע מה יש לאמילי לומר לפני שאתה מתחיל במשחק רוח המסיבה, בבקשה תהיה רגוע." עכשיו בפעם הראשונה מאז שנכנסו לחדר, הלונה של האלפא ואמו של ליאם סוף סוף מדברת בקול הקטן והגבוה שלה שנשמע כמו שליפת חרבות ליערות עבים. "מה העניין עם קלואי, בבקשה תגידי משהו ותפסיקי את כל המתח הזה זה משפיע על כולם ויש לנו משהו חשוב להשתתף בו." האלפא אמר הפעם בקול רגוע של הבנה. "ובכן, האלפא שלי, הסתכלתי קודם כל מסביב למקום ושמתי לב שלא הצלחתי למצוא את שק הצרות בשום מקום בסביבה שלנו, כששאלתי את המשרתת, היא אמרה לי שקלואי ביקשה רשות ללכת לשירותים למרות שהיא לקחה יותר מדי זמן לחזור לעמדתה. אז, החלטתי לצאת לטייל ולהירגע, כשפגשתי את המראה שאחז אותי בידיים של צלילים אינסופיים של בלבול וכעס." אמילי נשמה בכבדות ובלעה מים מרובים שעלו בתוך פיה, בלעה לגימה קשה והמשיכה. "ראיתי את קלואי עם נסיך ליקן, הוא החזיק לה ידיים ועמד ממש קרוב אליה בצורה רומנטית______ אני נשבעת בקיומי הוד מעלתך שאכן ראיתי את כל זה, את יכולה לשאול את המשרתת שהייתה איתי." "איזה שטויות אלה. שומר!!!! אני רוצה שתמצאו את קלואי ותגררו אותה למקום הזה מיד, אני לא רוצה תירוצים, תגררו אותה לכאן." אמילי כבר הרגישה את תופי הניצחון בעקבות תגובתו של ליאם לחדשות, היא ראתה את הפנים הכועסות של האלפא והלונה גם כן_____זה נתן לרוחה סוג של שמחה והתלהבות מוגזמת. עד מהרה שני השומרים שנשלחו על ידי הנסיך להביא את קלואי חזרו איתה לאחר שחטפו אותה בצורה גרועה מידיה של נסיך ליקן שעקב אחריהם גם כן ושמר על עין למרות שחזר לכיסאו מכיוון שהאזור שהם לקחו את קלואי אליו היה אסור לכניסה לזרים. "עכשיו את הולכת לספר לי מה את חושבת על עצמך לעמוד כל כך קרוב לנסיך בצורה כזו ובמקום שבו אף אחד אחר לא היה. על מה בכלל חשבת מלכתחילה, מי הביא אותך לטקס הזה?" פניו הכועסות של ליאם יחד עם שאר הפנים בחדר שסרקו את קלואי מכף רגל ועד ראש גרמו לה להוריד את ראשה לרגליה ולבהות בהם כאילו עזרה יכולה לצוץ מהם. "מה עשית בחוץ עם נסיך ליקן?_____ בכל מקרה, זה לא יהיה ענייני כי מעכשיו, את תקבלי את העונש שמגיע לך וזו הבטחה." מילותיו הפוגעות של ליאם המשיכו בקול רם, לקחו כל צליל בראש של קלואי וגרמו לראשה להסתובב בצורה גרועה. "רק רציתי לצאת החוצה ולהשתמש בשירותים אבל נחתכתי ונלכדתי על ידי נסיך ליקן, לא הלכתי אליו, הוא בא אליי ושאל אותי על_______" לקלואי לא הייתה הזדמנות לסיים את דבריה כשליאם התפרץ בחוצפה והביא עצירה ופחד לרגליה הרועדות כבר. "תסתמי את הפה שלך עכשיו." ליאם אחז בידיה של קלואי וגרר אותה מאחוריו, כשהוא מוביל אותה החוצה מהאולם שבו כולם עמדו, הוא המשיך לגרור אותה לצד, ופגע בפרק כף ידה בצורה גרועה, כאשר איידן הבחין בכך והתחיל מיד לעקוב אחריהם מקרוב, ליאם הוציא אותה מחוץ ללהקה ולבסוף השליך אותה מחוסרת איזון מולו. קולו של ליאם התגבר עכשיו כשהוא התחיל לשפוך כל מה שהוא יכול להרשות לעצמו בפה שלו לקלואי, היא קיבלה את עלבונו בכאב ובחרטה בעיניה, איך היא יכולה להיות כל כך חסרת הגנה היא חשבה. "יצאת מהעמדה שביקשו ממך להישאר בה והתחלת לשוטט בכל הארמון בחיפוש אחר מישהו שיצעק את השם הזול שלך, זה כל מה שאת תמיד עושה? את הופכת את עצמך לכל כך זולה ומוכנה לכל הזדמנות שיש לך לנצל אנשים אחרים נכון?" קלואי לא יכלה לעזור לזה יותר כשדמעות רכות התחילו להתגלגל לאט במורד לחייה השמנים, היא ניגבה אותן בגב כפות הידיים וסירבה להיות מאוימת. "אני אפילו לא מופתעת, המשפחה שלך זולה ומוכרת, אני לא מופתעת שאת_______" קלואי לא יכלה לסבול את העלבון שהוא הטיח במשפחתה, היא לא ידעה מתי היא חבטה סטירה חזקה על פניו של ליאם, וגרמה לו להתנודד ושתיקה נשמרה.