הוא הפסיק לצעוד והביט מבעד לחלון, בוהה בנוף המרהיב של ממלכתו. היה זה שליו ורגוע, ולו לרגע קט, הוא שכח מצרותיו. אך אז שבה מחשבתו אל קלואי, ולא יכול היה להימלט מרגשות האשמה והעצב שאחזו בו. "אני לא יודע מה לעשות," מלמל לעצמו. "אני לא יכול פשוט לוותר עליה, אבל אני גם לא יכול להמשיך להחזיק אותה כלואה כך. זה לא הוגן כלפיה." הוא המשיך לצעוד, שקוע במחשבות, במשך מה שהרגיש כמו שעות. הוא ידע שעליו לקבל החלטה