ליאם צעד במורד הצינוק האפל והמצמרר, לבו פועם בחוזקה כשעשה את דרכו אל תאה של קלואי. כשהגיע לתאה, ראה אותה יושבת בפינה, עיניה אדומות ונפוחות מבכי. לבו של ליאם כאב למראה שלה, וכל מה שרצה היה לקחת אותה בזרועותיו ולחבק אותה חזק. "מה שלומך?" שאל ליאם ברכות, מנסה לשמור על קולו יציב. קלואי הרימה אליו את עיניה, עיניה מלאות כעס וטינה. "איך לעזאזל אתה חושב שאני מרגישה?" היא ירקה, קולה בקושי נשמע. ליאם הצטער