משקל ההחלטה של קלואי הכביד עליה כשעמדה שם, לבה כבד חרטה. דמותו המתרחקת של איידן כאילו נשאה עמה את תקוותיה וחלומותיה, והותירה אותה בתחושת ריקנות ואובדן. ההכרה במה שעשתה הכתה בה כגל צונאמי, מתנפץ על חופי מצפונה. עיניה התמלאו דמעות כשצפתה באיידן נעלם במרחק. אהבת חייה מחליקה לה מבין האצבעות כמו גרגרי חול. איך זה הגיע לכך? איך הרשתה לעצמה לסכן את כל מה שיקר לה? בעוד קלואי נאבקת ברגשותיה, ליאם ניגש אליה