כלוא ישבה ליד ליאם על ספסל בפארק, מוחה סוער מרגשות סותרים. היא לא יכלה שלא להרגיש אשמה על שהיא איתו, ביודעה היטב שהחבר שלה, איידן, ייפגע אם יגלה. אבל באותו זמן, היא לא יכלה להכחיש את הקשר העמוק שהרגישה עם ליאם. ליאם ישב שם, שקוע במחשבות, עיניו נעוצות באופק הרחוק. כלוא צפתה בו, מתבוננת בתווי פניו המחוספסים ובכתפיו הרחבות. היא לא יכלה שלא להרגיש צביטה של עצב על הכאב שהוא עובר. "אני מתגעגע אליה," אמר