חלוֹאִי עָמְדָה קְפוּאָה, בּוֹהָהּ בַּפֶּתֶק שֶׁבְּיָדָהּ. הַמִּלִּים הִטַּשְׁטְשׁוּ, הַדְּיוֹ הֵחֵלָּה לָנֹעַ כְּשֶׁדְּמָעוֹת הֵחֵלּוּ לְהִצְטַבֵּר בְּעֵינֶיהָ. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁזֶּה קוֹרֶה? הֵם עָבְדוּ כָּל כָּךְ קָשֶׁה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת חֲפַּתֶּהּ שֶׁל אֶמִילִי, רַק כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יִתְרַסֵּק בִּגְלַל הֵעָלְמוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל מַקְס. אֵיְדֶן וְאֶמִילִי עָמְדוּ לְיָדָהּ, פְּנֵיהֶם נ