אני לא מאיים, המשכתי לומר במחשבותיי. אני חבר. צל ריחרח את אצבעותיי, והורדתי את ידי אל הקרקע. ואז, להפתעת כולם, צל ליקק את קצות אצבעותיי ורץ את שארית הדרך אליי, מה שאפשר לי ללטף אותו. חייכתי כשאצבעותיי חלפו דרך פרוותו הרכה והוא התנשף בהתרגשות כשזנבו הלם על הקרקע, כמעט הפיל אותי כשהאדמה רעדה תחת משקלו. "ה... איך עשית את זה?" שאל מאט, המום. "צל לא אוהב זרים." משכתי בכתפיי באגביות. "תמיד הייתי טוב עם