מנקודת מבטה של ג'ודי "תשתקי!" היא נשפה. "את רצינית?? הלכת לסוויטת ה-VIP של גאווין לנדרי? כאילו, לגאווין לנדרי ה-גאווין לנדרי?!" כמעט הפלתי אותה, היא הייתה כל כך רועשת! "תנמיכי את הקול!" נזפתי, מנסה לכסות את פיה בידיים שלי, אבל היא הייתה מהירה מדי והתחמקה ממני. "איך אני יכולה להנמיך את זה כשהחברה הכי טובה שלי הלכה לחדר המלון של גאווין לנדרי אתמול בלילה וחיכתה עד עכשיו לספר לי!" היא קראה. נאן הייתה מלצרית במסעדת המלון שבו הייתה מסיבת האירוסין אתמול בלילה. המלון, שנקרא "אתרי קרטר", היה בשטח האנושי, והוא היה בבעלותו של פטריק קרטר, הדלתא של להקת הסהר הכסוף. שזה במקרה הלהקה של גאווין לנדרי. לא הופתעתי לראות את גאווין שם אתמול בלילה, במיוחד בהתחשב בעובדה שבתו הייתה הכלה המיועדת. פחות הופתעתי לראות שיש לו סוויטת VIP במלון. אנחתי. "הכל קרה כל כך מהר, ושתיתי קצת יותר מדי," הודיתי. "כמעט שכחתי הכל כשחזרתי הביתה כי קרו דברים אחרים." כרכתי את זרועותיי סביב גופי והסתכלתי למעלה בעיניה המודאגות. "מה עוד קרה?" היא שאלה, קולה ירד ללחישה. נשמתי נשימה עמוקה וסיפרתי לנאן הכל שקרה, עד שאית'ן הגיע ושאל אותי אם אהיה הפילגש שלו בתמורה לכך שהוא ישלם את חובו של אבי. עד שסיימתי לדבר, הלסת של נאן נשמטה. "החוצפה של המנוול הזה!" היא שרקה. "איך הוא מעז! הוא דחה אותך ועכשיו הוא רוצה שתהיי הזונה הקטנה שלו?! אין לו בושה." "אני לא בטוחה מה אני הולכת לעשות, נאן," לחשתי. "אין שום סיכוי שאני אוכל לגייס 5 מיליון דולר כדי לשלם את החוב של אבי." שתינו שתקנו כשהמחשבות שלנו צרכו אותנו ואז פניה הוארו. הכרתי את המבט הזה היטב וגדלתי עצבנית כשחיוך התפשט על פניה. ידעתי מיד שיש לה רעיון, וידעתי גם שאני לא הולכת לאהוב אותו. "אמרת שהוא נתן לך את החולצה שלו ללבוש?" היא שאלה. הנהנתי. היא נשפה ותפסה את זרועי. "זה לא ברור, ג'ודי? גאווין בעניין שלך. זו הסיבה היחידה שהוא ייתן לך את החולצה שלו. הוא רצה שהריח שלו יהיה עליך! הוא מאוד בררן. בכל הזמן שלי כמלצרית, את האישה הראשונה שהוא אי פעם הציע לה." פעורתי את פי בהשתאות. היא איבדה רשמית את שפיותה. "גאווין לא בעניין שלי," אמרתי, מטלטלת בראשי. "הוא נתן לי את החולצה שלו כי שלי נקרעה. לא היה בזה כלום." "למה שהוא בכלל יטרח?" שאלה נאן, מצליבה את זרועותיה על חזה. "הוא גאווין לנדרי ולא צריך לדאוג לשום דבר מזה. חוץ מזה, הזכרת שהוא נישק אותך בלהט. היית מוכנה ללכת איתו עד הסוף, וזה ענק כי תכננת לחכות עד אחרי שהתחתנת. הייתה חייבת להיות איזושהי חיבור אתמול בלילה." הבטתי בידי. "או שאולי פשוט כאב לי ורציתי לנקום באית'ן," מלמלתי. "בנוסף, שתיתי קצת יותר מדי." "מעשים במצב של שכרות הם מחשבות מפוכחות או משהו כזה," היא אמרה, מנופפת במילותיי הצידה. ואז, היא חייכה חיוך זדוני. "את יכולה לנצל את זה לטובתך. יש לך עדיין את הלבשה התחתונה שקנית לליל הכלולות שלך? את צריכה לבקר את גאווין ולתת לו הצעה שהוא לא יכול לסרב לה." ___ ידעתי שזה רעיון רע ברגע שהיא אמרה את המילים, אבל המילים שלה המשיכו להתנגן במוחי למשך שארית היום והלילה. כשהתעוררתי בבוקר למחרת, דעתי הייתה נחושה. הלכתי לארון שלי ותפסתי את הלבשה התחתונה האדומה שלי. רק מדדתי אותה פעם אחת והרגשתי קצת נבוכה ללבוש אותה, אבל ידעתי שבליל הכלולות שלי כשסוף סוף אתן את עצמי לאית'ן במלואה, לא יהיה משנה מה אני לובשת. לבי כאב במחשבה, ומהר מאוד הוצאתי אותה מראשי לפני שהתחלתי לבכות שוב. התלבשתי בלבשה התחתונה, ותפסתי מעיל טרנץ' ארוך, עוטפת אותו סביב גופי. השארתי את שיערי פזור ושמתי קצת איפור כדי להבליט את תווי הפנים שלי. ביום האחרון או שניים, אמי דיברה בטלפון עם עורכי דין, ביקרה את אבי בכלא או הייתה בחדרה. בקושי ראיתי או דיברתי איתה מאז שסיפרתי לה שאית'ן לא הולך לעזור לנו. שנאתי לדעת שאכזבתי אותה, אבל אני מקווה שזה יפתור את כל הבעיות שלנו. זה לא היה סוד איפה המשרד של גאווין היה; כולם הכירו את תאגיד גאווין לנדרי המפורסם. כשנכנסתי בדלת הכניסה, הפקידה הקלידה במחשב שלה. היא בקושי הקדישה לי מבט כשניגשתי לדלפק. "בוקר טוב, באתי לפגוש את גאווין לנדרי," אמרתי בנימוס ככל שיכולתי. הפקידה הביטה כלפי מעלה לעברי ומצמצה כמה פעמים, נראית פחות משועשעת. "יש לך פגישה?" "אה, לא, אבל—" "תראי, אין לי זמן לזה. נשים אינספור מגיעות לכאן ומבקשות לדבר עם גאווין ואני הולכת להגיד לך את מה שאני אומרת להן. מר לנדרי עסוק להפליא, ואין לו זמן או סבלנות להתמודד עם עוד מעריצה," היא אמרה במרירות. "ומי נתן לך את הזכות לסרב למי שמגיע לראות אותי?" קול עמוק רעם.