לחייו של וולטר האדימו, והוא השפיל מבט אל הקרקע. כדי לחסוך ממנו מבוכה נוספת, התקרבתי אליו והנחתי יד על כתפו, והחזרתי את תשומת ליבו אלי. "זה מאוד נדיב מצדך להציע, וולטר. אבל זה בסדר גמור. אני אסתדר. תודה בכל זאת," אמרתי לו. הוא חייך והנהן בתגובה. "אני הולך למצוא את המושב שלי," אמר וולטר. "אני חושב שאני יושב לידך." "אני אתראה איתך שם למעלה," אמרתי לו. הוא הנהן וחצה אותי, לכיוון הבמה. נאן צחקה שוב, מט