"האם היא באמת לא ראויה למלגה?" "השתיקה שלה אומרת הכל!" "למה היא לא מגנה על עצמה??" ראשי הורם קלות כשחלפתי על פני נאן; עיניה היו פעורות ומלאות דאגה. היא חייכה אלי חיוך קטן ובטוח כשמבטינו הצטלבו, והרגשתי קצת יותר קלה בידיעה שהיא לצידי. המשכנו בדרכנו החוצה והלכנו בשקט עד שהגענו למשרד המנהלה. המשרד של הדיקן היה בקומה העליונה, אז היינו צריכות לעלות במדרגות. "תתיישבו, בנות," אמר הדיקן כשהתיישב על כיסא ה