מנקודת מבטה של ג'ודי: "מתיו! מה עשית??" שמעתי את איירין צורחת ממדרגות המרפסת האחורית. אפילו לא ידעתי שהיא שם, ותהיתי כמה זמן היא צופה בנו. הסתכלתי על פניו של מאט שהפכו חיוורות ועיניו התמלאו בדמעות שלא נשפכו. "אני כל כך מצטער, ג'ודי," הוא אמר, שפתו התחתונה רועדת. "לא התכוונתי. אני—" קולו דעך כשגיהק. לפעמים אני שוכחת שהוא רק ילד קטן עד לרגעים כאלה. מבטי התרכך וחייכתי אליו חיוך קטן כשכרעתי מולו. "זו