הגורל הוא כלבה חולנית ומעוותת. כשקורה משהו טראגי, כולם רוצים להשחיל את עשר האגורות שלהם. הזמן מרפא את כל הפצעים. הוא היה רוצה שתמשיכי הלאה ותהיי מאושרת. בלה. בלה. בלה. בלה. אתם יודעים מה בן הזוג שלי היה רוצה? להיות פה לעזאזל. לחיות חיים ארוכים ומאושרים לצידי, לראות את הילדים שלנו גדלים ומשאירים את חותמם ממש ליד שלנו. אני חושבת שאלה שלא יודעים על מה לעזאזל הם מדברים צריכים לסתום את הפה פשוט ולהשאיר אותי לבד עם הסבל שלי והכד שלי. הכד מכיל את מה שנשאר מהחיים שהייתי אמורה לחיות - החיים שנמנעו מאיתנו. דארן פארי מת בגיל תשע עשרה כשניסה להציל את בת הזוג של האלפא מחטיפה. בטח, הוא מת כגיבור. זכר בטא מת כדי להגן על הלוּנה שלו. סיפור עתיק כימי עולם. אבל אתם יודעים מה לא מספרים לכם על הגיבור? את כל מה שהוא השאיר מאחור. כמו בת הזוג שלו בת השמונה עשרה והמשפחה. פגשתי את דארן בכיתה ד' כשהמשפחה שלו הצטרפה ללהקה שלנו. מכיוון שהיינו כל כך קרובים בגיל, ההורים שלנו גרמו לנו להיות חברים וזה לא היה קל כי היינו שונים מבחינה תרבותית. הוא גדל בלהקה מסורתית ואני, ובכן, הייתי זאבת עירונית כל חיי. שנאנו אחד את השני בשנים הראשונות האלה. גם בשנות התיכון שלנו. שני בטאים מתחרים על התפקיד לצד האלפא שלנו. שנינו היינו שווים במיומנות. זה היה קסום כשמלאו לנו שש עשרה וגילינו למה אנחנו עולים אחד לשני מתחת לעור כמו שעשינו. אף אחד מאיתנו לא הטיל בכך ספק. לא היססנו לקבל את מה שהיינו. היו לנו סימנים אחד על השני בלילה אחרי השינוי הראשון שלי. פשוט המשכנו לגדול יחד. הוא היה שם כשאבי נהרג בפשיטת נוכלים. הייתי שם כשאמו נפטרה במהלך הלידה השלישית. הוא היה שם כשאמי לא יכלה לשאת יותר את היעדרותו של בן זוגה. בסופו של דבר, אבא שלו היה כל מה שהיה לנו, ונשבענו לוודא שנעשה את מה שנשאר מחייו שווה את זה. דברים אף פעם לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. אתה יכול להיות הכי טוב במשהו, לחיות בדרך מסוימת, לציית לכל קוד שתרצה, אבל הגורל. הכלבה הקטנה והמגעילה הזאת, לא תיתן זין כמה נהדרת היית יכולה להיות. ברוב הלילות, הייעוד שלי מסתיים בתחתית בקבוק בבית שבו שקט בלבד עוקב אחרי. עברו שבועות מאז ששתיתי את עצמי לשינה, אבל היום. ביום השנה החמישי למותו, לוּנה מורגן הכריזה על היורש ללהקה. אל תבינו אותי לא נכון, אני שמחה בשבילה. אחרי הכל, מורגן ואני גדלנו יחד. היינו קרובות. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. אבל יש משהו מצחיק בעצב ואם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי נותנת לה למות. שיזדיינו היא ושיזדיין הלהקה הזאת. כשכולם חוגגים את ההכרזה המשמחת על האלפא הבא של להקת החרא האדום, אני יושבת בבר הפתוח שלהם ובוהה באינספור בקבוקי הליקר היקרים שסתם יושבים סביב בית הלהקה. אני לא יכולה ללכת. דברים כאלה הם חובה ורק בגלל שאני אלמנה, זה לא אומר שאני יוצאת דופן לכלל. "פרי, באת," הקול של מורגן מרגיש כמו ציפורניים על לוח גיר בשבילי. אני זורקת טקילה אחורה ומהנהנת. "לא הייתה לי הרבה ברירה," אני נאנחת. "מה אמרת?" שואל האלפא הטיפש. אני מנקה את גרוני ומסתובבת כדי לפנות לשניהם. מורגן הייתה פעם כלבה רעה. היא הייתה זאבת דרגת בטא. היא הייתה פעם בעלת משמעות. ואז היא הפכה לבת הזוג של האלפא והם מחקו את כל מה שעשה אותה מיוחדת. אולי זה רק המרירות שבי, אבל לא. כן, זה זה. אני שונאת אותה. אני שונאת אותו והדבר שגדל בתוכה גורם לי לרצות לתלות את עצמי מחופת מיטת הקינג סייז שלהם. "מזל טוב," אני נותנת להם את החיוך הכי טוב שלי. "אתם בטח כל כך שמחים," "פרי," הקול של חמי שולח צמרמורות במורד עמוד השדרה שלי. הוא כל כך קרוב לזה של דארן והאזהרה ברורה מאוד. "תודה," מורגן מחייכת ומניחה את ידה על בטנה השטוחה. אני מסתכלת למטה עליה ועושה צעד אחורה. "יש לך משהו להגיד?" קלווין נוהם. "מותק," מורגן לוקחת את ידו ומנסה למשוך אותו אחורה. "לא, נמאס לי מהחרא שלך," הוא מתקרב. "קלווין," אביו נוהם ממקום כלשהו בחדר. "אני בטוחה שכן," אני עומדת בפני האתגר שלו. "פרי, אל תתני לו את הסיפוק," ג'ייקוב בא לצידי. "אלפא-" "תגידי לנו מה על דעתך, פרי," קלווין דוחף. "אני חושב שעבר מספיק זמן כדי שתתגברי על הטירוף השיכור הקטן שלך," הוא מסמן לבר מאחורי. "את חלק מהלהקה הזאת כמו כולם. הגיע הזמן שתתחילי להתנהג כאילו," "או מה?" אני לועגת. לא הייתי רוצה שום דבר יותר מאשר שהחרא הזה יהרוג אותי. להוציא אותי מהאומללות שלי. "מה אתה הולך לעשות, קאל?" אני טופחת על חזהו בגב ידי. כמה נהמות מהדהדות סביבנו. "אתה הולך לזרוק אותי מהמסיבה השמחה שלך? הממ? אתה חושב שאכפת לי?" "קאל, אל תעשה את זה. היא חברה שלי," מורגן מנסה למשוך אותו אחורה. "לא, אני לא," אני נוהמת עליה. הוא לא אוהב את זה. הוא מושיט את זרועו לפניה בצורה מגוננת ודוחף אותה מאחוריו. "אני לא חברה של אף אחד. אני לא הכלום של אף אחד. ההוכחה טמונה בבן הזוג שלך שעומד כאן ונושא את ילדך," "אני לא אהסס-" "למה?" אני קוטעת אותו. "אתה יודע מה זה לאבד את בן הזוג שלך?" אני דוחפת אותו. מישהו מושך את מורגן מאיתנו כשאני מתקרבת אליו. "אין לך מושג קלוש כמה זין אני נותנת עלייך ועל הלהקה הזאת. בת הזוג והילד שלך יכולים להזדיין בשבילי," "פרי," ג'ייקוב נוהם ותופס את זרועי. אני מעדה קצת אחורה וצוחקת כשהחדר מסתובב. "זו תחושה חמה, קלווין. זה נהיה כל כך חם שזה שורף חצי מהנשמה שלך," אני מסתכלת עליו דרך הראייה המטושטשת שלי. ההבעה המגעילה שלו מתבהרת כשדמעות מחליקות במורד פניי הרחמניות. אני צוחקת ומתקרבת אליו שוב. "אתה רוצה לדעת מה על דעתי, אלפא טיפש? מה על דעתי בחמש השנים האחרונות? המשאלת הנצחית שלי שמורגן תהיה בצנצנת שבה בן הזוג שלי ישן בדיוק כמו שייעדת לה כשלא בחרת בה עד שהחברה שלך מתה," מורגן נאנחת יחד עם כמה מהנקבות האחרות. "פרי," ג'ייקוב אומר בעדינות. "חלק מהלהקה הזאת, הא? תזדיין אתה והלהקה הזאת," אני מנגבת את הדמעות שלי. "דמויות סמכות חסרות תועלת מזדיינות. אתם אפילו לא יכולים להגן עלינו," אני צועקת וצריכה שכולם יידעו. אני מושכת את החולצה שלי למטה כדי להראות להם את הצלקות על פני החזה שלי. "אני חושבת שנתתי מספיק מהנשמה והדם שלי בשבילך," אני יורקת עליו. "מספיק כדי להרוויח לי משקה מזדיין, חרא. אני הציידת הכי טובה בשורות שלך ואתה יודע את זה! אז, אתה יכול להרוג אותי עכשיו או שאתה זורק אותי החוצה. לא אכפת לי. רק תן לי לשתות קודם," האידיוט הגדול בוהה בי בחזרה בחוסר אמון ולתדהמתי הוא מהנהן. חתיכת הפומפוזיות הזאת מנופפת בידו. אני צוחקת ומסתובבת כדי לקחת את השוט מהברמן כשהוא מחליק אותו על הבר. "תן לה את הבקבוק," הוא מצווה. "נחמד," אני שרה ולוקחת את הבקבוק של קאסה בלנקה כשהבחור המסכן מציע לי אותו. "תן לה לשמור אותו. זה האחרון שהיא אי פעם תקבל כאן. קח אותה למרכז העיר," הוא מוסיף. "כלא," אני צוחקת כששני שומרים באים אליי. "על מה? להגיד לך להזדיין?" "כן, ועל הפרת הסדר הציבורי. תישני את זה, פרי," הוא מסתובב כדי לעזוב. "אה, ובסדר. את בחוץ. אני, אלפא קלווין מונטבלו מסיר בזאת אותך, פרנישס פארי מלהקת רד ווד. כשתשוחררי בבוקר, תארזי את החרא שלך ותצאי מהעיר שלי," "מושלם," אני מרימה את הבקבוק כשפרנסיס מסובב אותי כדי להוריד אותי מהשרפרף. "כישורי מנהיגות נהדרים, אלפא פנדחו," אני צוחקת כשמלווים אותי החוצה. אני מצביעה בחזרה עליו כשכולם צופים בי נזרקת מבית הלהקה. "תסתכלו עליהם. חתיכת החרא הזאת והכוסית חסרת התועלת הזאת הם מנהיגי הלהקה שלכם," אני מציקה. כמה מהאחרים מנסים כמיטב יכולתם לא לצחוק. "במי אתם בוטחים בחייכם," אני לוקחת שלוק מהבקבוק שנמסר לי. אני גומעת כמה שיותר ממנו כדי לנסות לעצור את הזמזום לרגע. להשקיט את הנהמות הנמוכות של הזאבה שלי. ואז אני זורקת אותו עליו. "כלבה," אני יורקת. "שניכם," "תוציאו אותה מפה לעזאזל," הוא שואג כשמורגן מתחילה לבכות. אני ממשיכה לצחוק כשהסביבה שלי כולה מתמזגת לצבעים יפים. זה לא הרגע הכי טוב שלי, אבל לפחות זה לא נגמר בדם הפעם. "מותק, חשבתי שאנחנו מתקדמים," ג'ייקוב מניח את ידו על ראשי. אשמה שוטפת אותי כי אני מסתכלת לאיש הזה בעיניים ורואה את ההבטחה שהבטחתי לדארן לפני כל כך הרבה שנים. הדמעות באות בחופשיות עכשיו כשהוא מסתכל עליי בחזרה באהדה. לרוע המזל עבור שנינו, אותן עיניים רודפות אותי. הן מזכירות לי שהוא לא כאן יותר ושלא משנה כמה זמן אחכה באותו בית ריק, הוא לעולם לא יחזור. "היא בהריון," אני ממלמלת כשהוא מוליך אותי לתא הרגיל שאני תופסת כשמביאים אותי. הוא נאנח ומסתובב כדי לפנות אליי כשהכלוב נפתח. "אני יודע, מותק," הוא מושך אותי לחיבוק. "הלוואי שהיה משהו שיכולתי לעשות כדי לעזור, אבל אני חושב שזאת התחלה מצוינת. את לא צריכה להיות כאן יותר,"