היא קמה ואני מביט דרך דלתות המרפסת ורואה שאורות הכפר נדלקים מעבר לחצר. אני חושב שהיא הולכת לעזוב, אבל היא ניגשת אליי, כורכת את זרועותיה סביב כתפיי ומניחה את ראשה על שלי כשהיא בוכה. אנחנו נשארים ככה לכמה רגעים לפני שהיא נסוגה ומבקשת סליחה. אני לא בטוח אם אני מרגיש רע בשבילה. היא מזכירה לי את אלי. היא תמיד נראתה כל כך בשליטה על עצמה, אבל תמיד ידעתי שיש משהו מפחיד מתחת לכל זה. אני יושב כאן זמן מה. זה