"מה לעזאזל אתה עושה בשולחן שלי?" אני נוהם כשאני מוצא את ג'יימס יושב שם ואוכל ארוחת בוקר כאילו הוא לא שוב פעם נכנס לבית שלי כדי להרוס את מעט השקט שהמשפחה שלנו יכולה להשיג. כשהוא מרים אליי מבט, חיוך ענק נמרח על פניו. אני תולש אותו מהכיסא וחובט אותו בקיר, ושובר אותו בתהליך. הוא נאנק, עיניו האדומות הבוהקות בוערות בחזרה אליי. "מרגיש יותר טוב?" הוא פולט בצחוק חנוק. "אין כאן אף אחד שיעצור אותי מלפרק אותך