אני חזרה בחדר שלי מתכוננת להיום. שחור טוטאלי זה מותאם אישית לסוף של חרא שראוי להירקב בדיוק כמוני. אני מוכנה הרבה לפני שהמלך דופק. "את מוכנה," הוא אומר בהלם. "אני כן. אני ממהרת, אני מניחה," אני מודה. גל של חרדה שוטף את גופי וזה לא שלי. "את עדיין צריכה לאכול," הוא ממלמל. "אפשר לאכול איתך ארוחת בוקר למטה?" אני שואלת. הוא מהנהן וזז הצידה כדי לתת לי לצאת. שום דבר לא קרה אתמול בלילה. פשוט ישנו. אני לא י