"הו, ירח אֵם," המלכה זועקת כשנכנסת בלי לדפוק. אני מביטה לאחור ורואה אותה בוהה בהם בעיניים פעורות, ידה על מחרוזת הפנינים שלה. "מלכותך. אולי תנסי לדפוק בפעם הבאה. יכולתי להזהיר אותך," "זה הבית שלי," היא פוטרת אותי. "הם אמיתיים?" "כן," אני נכשלת בניסיון להסתיר את הצחוק שלי. "לא היית בארוחת הערב," היא ניגשת אליי ומתחילה לבחון את כלי הנשק בלי לגעת בהם. "אני לא רעבה. היה יום ארוך," "כן, ראיתי את זה בוול