יוֹנָס "תפסיקי לקרוא לי ככה," אני נוהם. היא נאנחת וקמה. "זה כל מה שאתה בשבילי, אדוני." היא מקדה את ראשה בנימוס. "אני לשירותך לכל מה שתצטרך." "אל תגידי את זה, פרי," אני מרים אליה מבט. "אני מצטער." "גם אני," קולה צרוד. דמעות זולגות על פניה, אבל היא כבר לא מסתכלת עלי. "בסדר," אני קם ולא רוצה להחמיר את המצב. "את יכולה לקחת את היום לנוח. את יכולה לחזור לעבודה מחר בבוקר." "אתה נדיב מאוד, מלכי," היא אומר