הנחתי את הקופסה השחורה הקטנה על תא המטען וישבתי לידה. חזרתי לעורי והחלקתי אל תוך הגלימה שהמלך נתן לי לפני שברחתי. לא יצאתי לריצה כזו כבר זמן מה וזה עזר לי לנקות את הראש. אני כבר לא מרגישה נוקשה ולא נוח. "את נראית טוב", ויולטה, הסגנית של הפלקון, יוצאת מהחושך. "יותר טוב," "זה מה שהוא רצה", אני לוקחת את הקופסה וזורקת אותה לעברה. היא תופסת אותה בקלות. עיניה מנצנצות באדום בוהק. האור של מכונית חולפת גור