יוֹנָס הנקבה הזו היא הבטא החזקה ביותר שנתקלתי בה אי פעם בשטחי הלהקה. אפילו במצבה המוחלש, היא נראית כאילו היא יכולה להילחם. זה מה שחיפשתי מאז שאוונג'לין נהרגה. הייתי צריך לונה חליפית, ולו רק כדי לפתות את אלה שבאו בשביל בת זוגתי. עברו שמונה שנים מאז שאיבדתי אותה ואת הגור שלנו. הדבר היחיד שנותר לי הוא כס מלכות שהולך ונעשה כבד יותר ויותר לאחרונה, כשהרוצח שלה מסתובב חופשי. "היא לא נראית כמו משהו מיוחד," סילאס אומר כשהיא מלווה לרופא הלהקה. היא צריכה בדיקה גופנית. אני צריך לוודא שהיא תשרוד את הסימן שלי כשאנשך אותה. היא צריכה להיות במצב מושלם בשביל זה, אחרת אני אצטרך להתחיל הכל מחדש. "האחרונה לא הגיעה רחוק במיוחד," "אז נמשיך לחפש," אני מנפנף אותו. "יש לה פה גדול," הוא צוחק. "מה אתה רוצה מהזקן?" "הוא ישמור אותה מרוצה. כל עוד הוא איתנו, היא תלך בעקבותיו. תן לו אחת מהווילות ותשלח להביא את החרא שלהם. אני צריך לדבר עם הבחורה," "תנסה להיות עדין איתה. נראה שיש לכם הרבה במשותף," הוא טופח לי על החזה כשהוא יוצא מהמשרד שלי. פרישס פורי. נקבת בטא. בת עשרים ושלוש. מטר שמונים. שמונים ושבעה קילו. בעלת השכלה טובה. ההורים שלה היו בטא, אז יש לה שושלת טובה. לא צריכה להיות סיבה שהגוף שלה ידחה את הנשיכה של ליקן. האלפא לא ציין מה היא עשתה עבור הלהקה שלו. היא אולי לא תעשה כלום. היא מריחה כמו אלכוהול, ולא כאילו היה לה לילה כיף. זה מחלחל לעור שלה. המבט המת בעיניה החומות הכהות אומר שהיא כנראה הייתה שיכורה בחמש השנים האחרונות. אין לי מקום לשפוט. הייתי שם בעצמי לא מזמן. הכנסתי לגוף שלי כל מה שיכולתי לשים עליו את הידיים. שום דבר מזה לא עזר. שום דבר מזה לא הרג אותי. אבל אם היא הולכת להיות מלכת הליקנים החדשה, היא תצטרך לנער את החרא הזה מהמערכת שלה. יש לה תפקיד לשחק, ובלי קשר אם היא תצא מזה בחיים בסופו של דבר או לא, אני צריך שהיא תופיע כמיטב יכולתה כדי שאוכל להשיג את מה שאני רוצה. מה שיקרה לה אחרי זה יהיה תלוי בה אם היא תצא מזה בחיים. "אדוני," ד"ר אלוורז קדה את ראשה כשאני ניגש למשרד שלה. "דו"ח," "היא במצב טוב, אדוני. זאת חזקה," היא ניגשת אליי עם טאבלט. "לפרי יש כמה צלקות והיא קצת בתת תזונה, אבל זה שום דבר שמנוחה טובה בלילה, שתייה ואוכל לא יכולים לתקן," "צלקות?" "כן," היא מרימה את הטאבלט. יש סימן טופר ענק על פני החזה שלה. עוד אחד על הגב שלה. שלישי על הירך הימנית שלה. תשע צלקות שהיו צריכות להרוג אותה תשע פעמים. מה לעזאזל הם עשו לבחורה הזאת? שאלה טובה יותר היא מה היא עשתה לעצמה? שתי השאלות כנראה יישארו ללא מענה. "את בטוחה שהיא תשרוד את הנשיכה שלי?" "המלך שלי, אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שבור, אבל תחשוב מה זה עושה לך. זאת תהיה הנקבה הרביעית שאתה מתחבר אליה. יש רק כל כך הרבה שהגוף והנשמה שלך יכולים לקחת. זה פוגע במעברים שלך. אם אתה לא יוצר קשר אמיתי בקרוב-" "תודה, עוז," אני מהנהן. היא נאנחת אנחה כבדה ומסמנת לכיוון הדלת. "פשוט תבטיח שתנסה דברים אחרת. הבחורה הזאת נראית כאילו היא עברה גיהנום כבר. אין שום סיבה להיות תקיף איתה. היא פגיעה. אתה יכול לשאול. תגיד לה את האמת. היא אולי תוכל לעזור," "יש רק דבר אחד שאני צריך אותה בשבילו," "אני יודעת," היא לוחצת לי על הכתף. "ולפי המראה שלה, היא נראית כמו קורבן מרצון," פרי יושבת על שולחן הרופא כשאני נכנס. היא נראית מותשת. יש עיגולים שחורים סביב העיניים שלה. השיער החום הארוך שלה נראה אפרורי. העור שלה שטוף השמש היה זוהר אם היא הייתה מטפלת בו טוב יותר. עבר זמן רב מאז שהיא עשתה את הגבות שלה. למרות כל זה, היא נראית כאילו היא מתאמנת. כאילו היא פעילה. הרגליים שלה עבות בשרירים. יש לה מותניים קטנים למישהי ששוקלת כמוה. זה הכל שרירים. "את יכולה לשמור את שם המשפחה של בן הזוג שלך כאות אמצעית," אני מתיישב על כיסא המשרד כאן. היא לא מביטה בי. "אני בטוח שא את תוהה למה הבאתי אותך לכאן," "לא ממש," היא אומרת בשקט. "את רוצה לדעת?" "כל עוד אני לא צריכה לזיין אף אחד, אני אעשה כל מה שאתה רוצה שאעשה," היא סוף סוף מרימה את עיניה העייפות להסתכל עליי. אני נשען לאחור ומניח את התיק. "בסדר," אני מגרד את העורף שלי. "אני מנסה לפתות כמה אנשים רעים לכאן. אני צריך בן זוג בשביל זה. אני חושב שתהיי מושלמת לתפקיד," "להיות בן הזוג שלך?" היא שואלת בסקפטיות. "נכון," "מה קורה כשבן הזוג האמיתי שלך מגיע?" "היא לא תגיע. הם הרגו אותה כבר," "אה, אז נקמה?" קצוות שפתיה מתרוממים, ובדרך חסרת הרחמים שבה היא מציגה את עצמה היא נראית כמעט מרושעת. "זה נכון," "ואתה צריך אותי בשביל זה?" "כן, כמה זאבים וליקנים רעים מאוד יבואו אחרייך ואני אהרוג אותם. זה הכל. זה כל התפקיד," "ואז מה?" "את אולי לא תצאי מזה בחיים," אני מודה. "אף אחד מהאחרים לא יצא," "אחרים?" היא שואלת. הטון שלה משתנה. זה יותר מעניין עכשיו. העיניים שלה כמעט מתלקחות. כמעט. היא פשוט משועשעת. "כמה פעמים עשית את זה?" "את הרביעית," "אוף," היא מנענעת בראשה. "למי יש תאווה לגרום לך לסבול?" "לאח שלי. בת זוגתי הייתה גרושתו," "וואו," היא נשענת לאחור. מספיק כדי לפצח את הגב שלה. "ואם אני שורדת?" "אני בספק שתשרדי. את זאבה. הכוח שלך, לא משנה כמה גדול, לעולם לא ישתווה לשלנו. אפילו אחרי שאסמן אותך," "חכה, אני צריכה לתת לך לסמן אותי?" "כן, ואת תסמני אותי," "מממ," היא נאנחת. "אני לא אוהבת את זה," "אני לא שואל אותך," "שיט," היא זזה באי נוחות. "אם מסיבה ניסית כלשהי, היית יוצאת מזה בחיים, עדיין תהיי נושאת את הסימן שלי. עדיין תהיי מלכת הליקנים," "מה?" היא צוחקת. זה ציני. "אתה מלך הליקנים?" "זה נכון," "וואו," היא אומרת ומסתכלת עליי. "אתה נראה כמוהו," "מה זה אמור להביע?" "אחי, אתה לובש ג'ינסים בשמונה מאות דולר. אפילו האלפא החרא שלי לא קונה כאלה," היא מושכת בכתפיה. "אתה יודע שזה כואב, נכון? אתה זוכר את זה? את הדרך שבה מרגישים כשקשר נשבר כשאתה מזווג למישהו," "כן," איך אפשר לשכוח דבר כזה? "בסדר," היא קופצת מהשולחן. אני עומד כדי שנהיה שווים. היא מביטה בי. אפילו עם הגודל שלה, אני מתנשא מעליה. "אתה גבר גדול ומפחיד," היא אומרת בשקט. "יש לי תנאי אחד," "אני הבעלים שלך. אין שום תנאי," "נו באמת, מלך הליקנים. אני הולכת לנסות לעזור לך להשיג את הנקמה שלך. רק תעשה לי טובה," "מה?" "בסדר, שניים. סופר קלים. אני מבטיחה," "פרי," אני נוהם. "בסדר. בסדר," היא מרימה את ידיה בכניעה. "אחד, אל תפגע בזקן. הוא אבא של בן הזוג שלי. רק תן לו לחיות את חייו בשלום," "זה לא לא סביר. טוב מאוד. ודבר אחר?" "אם, כפי שאתה אומר, באיזה נס אני אצא מזה בחיים. אתה תהרוג אותי," היא מושכת בכתפיה. גל של חרדה שוטף את גופי. גם זו לא בקשה לא סבירה. יכולתי לעשות את זה עכשיו אם הייתי חושב שהיא לא תהיה מועילה. היא עומדת זקוף ומושיטה את ידה כדי שאקח את העסקה. "ואם אסרב?" "אני הולכת להפוך את החיים שלנו לקשים כל כך שאתה תרצה להרוג אותי בכל מקרה," היא מחייכת. "תסכים ואני אפילו אכניס גילויי חיבה פומביים כשאנחנו בחוץ," "את תצטרכי להתפכח," "וידוא," "את תנוקי," אני אומר והולך סביבה. "אתה תספק את השירותים האלה?" "כן," "וידוא," "את תצטרכי להיות מלכת הליקנים בפועל כמתוכנן עד שהמשימה תסתיים," "תגידי לליקנים מה לעשות. בדוק שוב," היא מהנהנת. "אנחנו נצא בפומבי ואת חייבת לתבוע את הטענה שלך לפני כל מי שמנסה לזלזל בעמדה שלך בכל אמצעי שתראי לנכון," "תדפקי חרא אם כלבות יתחילו איתך. אחי, זה כאילו אתה מנסה לתת לי את המוות הכי טוב שאני יכולה לקבל," היא מגלגלת את עיניה. "וידוא," "יש לי שאלה אחת בשבילך," "מה?" היא נאנחת. "הצלקות. איך קיבלת אותן?" "מה זה משנה? הם לא עשו את מה שהם היו אמורים לעשות. אני לא רוצה לדבר עליהן," היא מושיטה את ידה שוב. "הסכם?" "אם תנסי להפוך את זה לקשה יותר ממה שזה צריך להיות-" "אני לא אעשה את זה. הבנתי," היא אומרת ומורידה את ידה. "הייתי צריכה להרוג את שני הנוכלים שהרגו אותו. אם לא הייתי אוהבת אותה, הייתי הורגת גם את מורגן. אני רק רוצה שזה ייפסק, מלך הליקנים. אם אתה חושב שזה איכשהו הולך לעזור לך. אפילו יותר טוב. יש לי תירוץ טוב יותר לצאת עם פיצוץ. זה מה שניסיתי לעשות בחמש השנים האחרונות, גבר. אף זאב חסר תועלת שם בחוץ לא הצליח להרוג אותי. אז, אם יש ליקן שיכול. בבקשה, בואו נקרוע אחד את השני,"