אני זוכר את ההשתוללות הראשונה שלי. גם אז הכל היה אדום. אני זוכר את תחושת הפאניקה. את הייאוש שחשתי כשניסיתי להושיט יד לחבר שלי ולא מצאתי כלום. הכאב קרע את נשמתי כששלחתי יד לבליטה הקטנה וגילתי שלא נשאר כלום. זו לא הייתה הפעם הראשונה שנאלצתי להתמודד עם זה שנשארתי מאחור, אבל זו הייתה הקש ששבר את גב הגמל. "האם אי פעם היית אדם טוב?" אני שואל אותו. "לא," הוא עונה בכנות. "התחלתי לנקות את החרא של אבי מאז ש