לקח שבוע עד שהצלחתי לדרוך על הרגל בלי להרגיש שאני עומדת למות. עדיין צלעתי קשות, אבל לפחות יכולתי להרשות לעצמי לנוע לבד. בכל יום במהלך אותו שבוע, רייקר היה זה שעזר לי בכל פעם שרציתי להתקלח והושיט לי עזרה. ביום השני כבר התרגלתי לזה, אבל הוא תמיד היה עוזב מיד אחרי וחוזר כעבור חמש עשרה עד שלושים דקות. אני עדיין לא יודעת לאן הוא הולך או מה הוא עושה, וחלק ממני סקרן מטבעו לגבי זה. דבר נוסף שהדהים אותי הי