עד שהתעוררתי, היה חשוך בחוץ ואילולא האור הרך מהמנורה על השולחן ליד החלון, כנראה לא הייתי מצליחה לראות דבר לפניי. האינפוזיה עם הדם נעלמה מזרועי ועכשיו הייתי מחוברת לאינפוזיה רגילה עם נוזל שקוף. מסיבה מוזרה כלשהי, הרגשתי חזקה ומנוחה היטב, אבל עדיין יכולתי להרגיש את הלחץ של הכאב העמום והפועם בצדי. לא לקח לי הרבה זמן למצוא את רייקר, הוא עמד ליד החלון ונראה שקוע במחשבות. החלטתי לא להפריע לו ובמקום זאת