ביליתי את שארית היום במשרד של רייקר. הוא היה הסחת דעת מבורכת, אבל הצלחתי לקרוא עוד על טקס ההזדווגות ולהתחיל לנסח טיוטה כללית של מה שאני רוצה. רייקר עבד בשקט מולי, אבל ידעתי שפעם בכמה זמן, עיניו ינעצו בי ולפעמים מבטינו יצטלבו ונחייך.
ברגע מסוים אחד, מבטינו הצטלבו וידעתי שרייקר עומד לומר משהו, כשדלת משרדו נפתחה. ידעתי בלי להסתכל למעלה שזו חייבת להיות ריילי, כי היא היחידה שתסתובב סתם כך במשרדו בכל רג
















