נקודת מבטו של רייקר קמילה עלתה לי על העצבים. בהתחלה, היא כעסה עליי והבנתי את זה, אבל חשבתי שהכעס שלה ישכח אחרי עשרים וארבע שעות. צדקתי לגבי זה, אבל לא ציפיתי שהיא תיתן לי יחס שקט. היא ישנה איתי באותה מיטה, אבל שם זה נגמר. היא לא הסתכלה עליי והעדיפה לבלות את זמנה בקריאת היומנים של אביה. בכל פעם שיזמתי שיחה, היא הייתה נותנת לי תשובות של מילה אחת או פשוט מתעלמת ממני לחלוטין. הבנתי למה היא כועסת, אבל